האם מות פעוטה שנשכחה ברכב מהווה תאונת דרכים?

הורי הפעוטה הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי וטענו, כי האירוע בו נשכחה ביתם הקטנה ברכב ההסעות הלוהט ונפטרה כתוצאה מכך, מהווה תאונת דרכים ויש לפצותם בשל כך. תביעתם נדחתה ועל פסק דין זה הגישו ההורים ערעור.

אך גם בית המשפט העליון בפסק דינו קבע, כי עם כל הצער שבדבר אין לראות במות הפעוטה בתאונת דרכים ולפיכך, אין הוריה זכאים לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים ועל כן ערעורם נדחה אף הוא.

הילדה הקטנה נשכחה ברכב ההסעות ונפטרה

כמו כל בוקר, אסף רכב ההסעות את הילדה המנוחה (כבת 3) ביחד עם עוד ילדים אל הגן. כאשר הגיעו לגן הורידו הנהג וסייעת הגן את הילדים אך שכחו להוריד את המנוחה מהרכב.

הנהג חזר לרכב והמשיך בעיסוקיו ועדיין לא שם לה למנוחה שנותרה ברכבו (!) רק בשעות הצהריים המאוחרות, לאחר שהרכב חנה שעות בשמש בשעה 15:00 לערך כאשר שב הנהג לרכב בכוונה לנסוע לגן לאסוף את הילדים בחזרה לביתם, גילה את המנוחה ללא רוח חיים, שנפטרה ממכת חום.

כנגד הנהג הוגש כתב אישום והוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות.

ההורים הגישו תביעה לפיצוים

ההורים הגישו כנגד המבטחת של רכב ההסעות תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וטענו כי יש לראות בנסיבות מות ביתם כתאונת דרכים ולחילופין, טענו לאחריות נהג ההסעות והסייעת ולמחויבותם לפצות את ההורים בשל התנהלותם הרשלנית.

נהג ההסעות והסייעת הגישו כתב הגנה בו טענו כי מדובר בתאונת דרכים והמבטחת היא זו שאחראית לפצות את ההורים, אך בהמשך "נעלמו" שניהם, ירדו מהארץ וזנחו הגנתם וההורים התנהלו אל מול חברות הביטוח בלבד.

תביעת ההורים נגד המבטחת נדחתה אך נגד הנהג והסייעת התקבלה

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת ההורים כנגד המבטחות וקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים שכן:

1. בנסיבות העניין אין מדובר בשימוש ברכב מנועי ולפיכך, אין חבות על המבטחת לפצות את ההורים.
2. הנסיעה הסתיימה כאשר נהג ההסעות החנה את רכבו ודומם את המנוע.
3. הטענה כי המנוחה לא סיימה את נסיעתה בניגוד לנהג, אינה יכולה להקים יש מאין.

עם זאת ולאור התנהלות הנהג והסייעת אשר זנחו את הגנתם, קיבל בית המשפט את התביעה כנגדם וחייבם בפיצוי ההורים בסכום של למעלה משני מיליון ₪ (יצוין, מסבירה עו"ד הדר גריידי הירשברג, כי הפיצוי הינו תיאורטי בעיקרו מאחר והנתבעים הללו עזבו זה מכבר את הארץ).

ערעור ההורים נדחה אף הוא

ההורים הגישו ערעור לבית המשפט העליון וטענו, כי בעת מותה כן עשתה ביתם שימוש ברכב מנועי ובוודאי שיש קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין מותה ודווקא הכרה במוות טראגי זה תואמת את מטרתו ותכליתו של חוק הפיצויים.

ההורים טענו כי העובדה שביתם לא יכולה הייתה לצאת מהרכב בכוחות עצמה מהווה לכשעצמה את אי סיום הנסיעה עבורה ושימושה ברכב כנדרש.

המבטחות טענו כי הנסיעה והחניה הסתיימו שעות טרם מותה של המנוחה ולכן, אינן מהוות שימוש ברכב מנועי ולפיכך, האירוע אינו יכול להיות מוכר כתאונת דרכים פשוטה כמשמעה.

בית המשפט דחה את ערעור ההורים: השארת המנוחה ברכב אינה מהווה חלק מהנסיעה במשמעותה הפשוטה ובכל הצער, לא ניתן להרחיב את המונח הגדרת תאונת דרכים למקרה דנן.

לא כל אירוע לא משנה כמה טראגי יהיה, יכול להיחשב לתאונת דרכים וכדאי להתייעץ על מנת לדעת איך לפעול ואת מי לתבוע בכל מקרה לגופו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו: 2726-20.

הסקירה המקצועית באדיבות משרד עורכי דין תומר בכר, ייצוג נפגעי תאונות דרכים